התנגשות הכוחות:על לקוחות, ספקי ניקיון והעובדים

מאת שיין קלין

תחום הניקיון הוא בין התחומים המושמצים ביותר בכל הקשור לזכויות עובדים. כל כמה זמן מופיעה איזו כתבה או תחקיר טלוויזיוני על הסבל של עובדי הניקיון,כמובן שתחקירים אלו הנם מגמתיים, ונוטים לשמאל שעל המפה הפוליטית. אין ספק שהרבה עובדים מנוצלים בכל תחום, לא רק בתחום הניקיון, אך צריך להודות בזה,הרבה עובדים גם מ נ צ ל י ם.

נציג את הכוחות הפועלים, שלכל אחד יש כוח מסוים. הלקוח מעוניין במחיר נמוך ככל הניתן, המעסיק מעוניין במחיר גבוה ככל הניתן, והעובד מעוניין לתת מעצמו כמה שפחות, ולקבל כמה שיותר. כמובן שזוהי הכללה גסה ושטחית, אך היא מעצבת את ההתנהלות היומיומית והעסקית בתחום הניקיון והמיקור חוץ בפרט. אין זה אומר שכל עובד הוא פרזיט, אך צריך להסתכל במציאות בעניים: ילדה או ילד קטן לעולם אינם חולמים להיות מנקים. אין זה חלום מבוקש כל כך. עבודת הניקיון זו עבודה שמתגלגלים אליה, אם בגלל השכלה נמוכה, ואם בגלל כישורים לא מספקים בשוק העבודה.

רוב הקהל בעד זכויות עובדים, אך חלק מהקהל הוא גם הלקוח, והלקוח, לרוב, יעדיף את המחיר הנמוך ביותר, אך ברגע שהוא לוקח מחיר נמוך מאוד, זה צריך להדליק אצלו נורה אדומה, הרי איך אפשר לתת לעובד את מלוא זכויותיו,כשהלקוח עצמו משלם את המחיר הנמוך ביותר-הרי ברור שזכויות העובד יפגעו. זה מוסר כפול- מצד אחד הקהל(שממנו מבצבץ הלקוח) מעוניין במחיר נמוך, ובאותה עת לשמור על זכויות העובד. הרי ברגע שספק ניקיון מציע מחיר נמוך באופן מחשיד, מין הסתם, זה צריך לבוא על חשבון מישהו אחר, שזה העובד לרוב, ופה מתחילות הבעיות.

ספק הניקיון מעוניין לקבל את העבודה, ויש כאלה שגם במחיר הפסד, וברגע שהוא מקבל את העבודה הוא חושב איך לצמצם- איך לצמצם, משמע, לרוב, אי נתינת זכויות סוציאליות. ניתן לדוגמא עובד המרוויח 35 ש"ח לשעה, נכפיל את ה-35 ב-186 שעות חודשיות ונקבל 6510 ש"ח, אך ה-35 הם אינם ההוצאה היחידה למעסיק, בואו נכפיל את ה-35 ב20% ונקבל 42 ש"ח שהם הם העלות האמיתית שיש למעסיק, כשהפער בין ה-42 ל-35, הוא אותו זכות סוציאליות שמהעסיק מחויב להעניק לעובד, ואותו ספק שנתן מחיר נמוך מאוד,לא מעניק אותו לאותו עובד שעובד אצל הלקוח הקמצן. 42 פחות 35 , 7 שקלים כפול 186 שעות חודשיות זה 1300 ש"ח לחודש שהמעסיק "מרוויח" על חשבון העובד,אם אין הוא מעניק זכויות סוציאליות, שזה בשנה רווח של 15,600, ונגיד שיש 10 עובדים למעסיק, ולכולם אין הוא מעניק את אותם זכויות המעוגנות בחוק, הוא חוסך(ומרוויח ומנצל)156,000 ש"ח!!! ונא לא לשכוח-נקודת הפתיחה הייתה הלקוח.

בעולם מודרני זה הרבה רוצים להרוויח הרבה ולעבוד מעט. האינטרנט מלא בהצעות מפתות משרלטנים עלובים שמנסים למכור שעה עבודה בחודש לתמורה של 10,000 ש"ח, זוהי פיקציה, וגם אם יש כאלה שאכן משקיעים שעה עבודה ומרוויחים 10,000 ש"ח הם מהווים אחוז נמוך מאוד מאוכלוסיה. אבל מה לעשות, האינטרנט מלא הצעות כאלה, ורבים מפליגים בדמיונם על יאכטות ושמפניות תמורה שעה עבודה בחודש. דבר זה מחלחל לתודעתו של העובד קשה היום. הוא רוצה גם להשקיע כמה שפחות ולהרוויח כמה שיותר. הרבה אנשים שנחשבים מוחלשים בחברה, הם גם נצלנים מאוד גדולים-הם יקבלו סיוע שכר דירה, הכנסה מביטוח לאומי, וכמובן הכנסה שחורה מעבודה צדדית שאף אחד לא יודע עליה. וכך עובד, שעל פי הסטטיסטיקה נחשב מוחלש, מביא הביתה שכר נאה של 10,000 ש"ח, כשעל הנייר הוא מכניס 3,000 ש"ח. הרבה עובדים מבקשים לקבל "שחור", ובעשותם כך הם הופכים גם למנצלים גדולים, וכך ישנו גלגל מסתובב וחוזר על עצמו, בו כולם מנצלים את כולם. הלקוח מנצל את הספק, הספק מנצל את העובד,והעובד מנצל את מי שהוא יכול. הרי לעובד מתרוצץ בראש "הוא עושה כסף על חשבון הגב שלי" והמעסיק אומר לעצמו "הוא עושה כסף על חשבון הגב שלי" והלקוח אומר לעצמו "הוא עושה כסף על חשבון הגב שלי" ואין אף אחד מסתכל על נקודת המבט של השני.

כמובן שאין זו המציאות הבלעדית. אפשר וניתן אחרת- המעסיק יכול לחסוך לא על חשבון זכויותיו של העובד, אלא בצורה של שיטות עבודה נכונות ומכשור מתקדם, בהם ניתן לחסוך בשעות עבודה שלא על חשבון העובד. מומלץ ורצוי לתת לעובד את כל מה שמגיע לו, ולא בגלל הומניות או צדק עיוור, אלא מהסיבה המאוד פשוטה-המעסיק רוצה שיעבדו אצלו עובדים טובים ומרוצים, כי אם העובד מרוצה-הוא יעשה עבודה טובה, ואם הוא יעשה עבודה טובה- אז גם הלקוח יהיה מרוצה! וכולם ירוויחו! אך צריך לזכור, נקודת הפתיחה היא הלקוח- אין לקחת עבודות נמוכות בצורה מחשידה, ואין להציע מחירים נמוכים בצורה מעליבה.